דף הבית >> סיפורים >> רחמים רחמים
FacebookGoogle+Twitter
רחמים רחמים
 
אין לך כמו הימור אמיתי כדי להוסיף עניין, אדרנלין וטעם לחיים כשהפעם הדגש הוא על ה"טעם". קביעה זו, בעניין הימור ראוי, נכונה בכל עת ועל אחת כמה וכמה בימי הקיץ החמים בהם הכול מתנהל לאיטו ומרבית הזכרים והנקבות רובצים להם בעצלות מופגנת תחת סככות הצל של בתי הקפה ובוהים במתרחש בשטח, אפילו שהעניינים די יגעים ובעצם אין דבר עסיסי לנעוץ בו את ארובות העיניים. 

וכך, בצהרי אותו יום קייצי, כאשר הכול סביב לוהט ומתיש אני מוצא את עצמי מדשדש וגורר את רגלי אל פאתי השוק העירוני לכיוון מזללת "הדמעות" של בכור 'חגורה' מתוך תקווה להתלבש על מנת חריימה חריפה עם לימון לסחוט מעל ולחם שחור חם וטרי לניגוב הרוטב האדום. מנה זו אהובה עלי במיוחד בימים הלוהטים דווקא כשהיא מוגשת הישר מהמקרר ולא חמה מהסיר, על אחת כמה וכמה אם בעיבורה של בריכת הרוטב משתכשך לו להנאתו נתח דג לוקוס או שולה. 

מזללת "הדמעות" אינה אלא מוסד עתיק יומין המתמחה באוכל טריפוליטני מקורי. ההגדרה מזללה מעניקה למקום מחמאה גדולה שהרי למעשה, מדובר בחלל קטן ובו ארבעה או חמישה שולחנות פשוטים לכל היותר. המזללה נעוצה עמוק עמוק בקומת הקרקע של מבנה שמאכלס בימיו הטובים מלטשות יהלומים. כיום מצויים בבניין האפלולי והמוזנח רק כמה מחסני פירות וירקות המצטרפים לחגיגת ריחות הבאושים והרקב. 

בכור 'חגורה' הינו טיפוס רחב מידות בכל מובן ומשמעות. רחב גרם, רחב כתפיים, צווארו רחב, אצבעותיו רחבות ובאותה מידה גם ליבו רחב. המנות שהוא מגיש גדולות וגדושות ועל שום כל הסיבות האלה באי המקום אינם מחליפים את מאורת התבשילים שלו באחרת. מרביתם עובדי השוק, מקצתם בעלי מקצועות חופשיים שמעניקים לביטוי "משלח יד" פרשנות מרחיקת לכת תוך הקפדה על מתן דוגמא אישית והדגמה מוחשית לכל דורש. 
למעשה, אין זריז מהם בשליחת יד ובשליפת ארנקו של מאן דהוא מבלי שהקורבן ירגיש או יחשוד בנבזות שמולבשת עליו. אחדים מאותם מקצועני 'משלח יד' מתמחים בניקיון קופתם של רוכלי הדוכנים בטרם אלה מספיקים לזמר את המלה הראשונה של 'התקוה'. לטענתו של בכור 'חגורה', אין באפשרותו להגן על עצמו, על רכושו או על קופתו בעזרת אגרופיו מאחר שידיות אלה מיועדות לפי גרסתו לבישול המטעמים עליהם גאוותו ועליהן להיות תמימות ונקיות מכל פצע שעלול לקפח בעליל את פרנסתו. 
על כן, מפתח בכור קשישא זריזות ומיומנות מרשימות ביותר בשליפת החגורה מלולאות מכנסיו ודיוק מדהים בהנחתת אותה רצועת עור אימתנית על אצבעות ידיהם של פרנסי השוק המתמחים ביניקת ארנקי הקונים, בחליבת כיסי הרוכלים ובניסיונות שווא לשאוב את קופת המזללה כאשר זו מלאה במרשרשים ובמצלצלין. לעיתים, כאשר הצבע הסמוק והאדום שמעטר את כף ידו של חמסן כזה או אחר אינו משכנעו עדיין לשחרר את ערימת המזומנים שהוא חופן, הופך בכור את חגורתו ומשחרר בזריזות מפתיעה מריחה הגונה לפרצופו של הגזלן כאשר הפעם, אבזם המתכת נמצא בקצה המשוחרר. תעלול זה משכנע סופית את בן הבליעל להרפות מן השלל ומכוונות דומות גם בעתיד. 

ברנשים וחתיכות בעירנו שוקלים מאז זמן רב להגיש את בכור 'חגורה' כמועמד להיכלל בספר השיאים של גינס בקטגוריית הצליפה המשכנעת. אך בכור דנן מסרב בכל תוקף וטוען שכול עוד אותו גינס קשישא אינו טורח לבקר במזללה שלו אין סיכוי שהוא עוזב את עיסוקיו ומתפנה לביקור בחברותא אצל האדון גינס דנן. 
מזללת "הדמעות" עומדת בניגוד גמור לסביבתה. הקירות והרצפות תמיד ממורקים ומצוחצחים, סירי הקוסקוס, המפרום והתבשילים הביתיים מתפרקדים להם להנאתם ולעיני כול על פתיליות נפט ישנות, ובכל פעם ש'חגורה' מסיר את המכסה כדי לדלות מנה, עולים מתבשיליו ניחוחות של בישול ביתי אמיתי המעורר את בלוטות הטעם ואת כיסי הדמעות גם יחד. 
לניחוחות אלה יש כישרון מיוחד לעורר משנתם את תאי הזיכרון הרדומים ביותר עד שאין לך ברנש, גם אם הוא יתום מאם מאז גיל ינקות, שלא נזכר בו ברגע בתבשיליה של אמו הורתו. 

המקום מכונה בפי כל "הדמעות" לא רק על שום יללות המולקים בחגורתו של בכור, או זיכרונות המטבח של אמא שגורמים גם לקשוחים שבעסקני השוק להזיל דמעה, אלא גם, ואולי אף בעיקר, בגלל הפלפל הירוק המוגש בצד התבשילים. מלבד מיני הסלטים והמטעמים המלווים את מנות התפריט מגיע גם פלפל ירוק, בשרני, ובעיקר... חריף!!! כל ינוקא יודע אל נכון שהנבזה, רק נראה תמים ובלתי מזיק בעליל, אך במציאות, המפגש עם אותו פלפל ערמומי כמוהו כשמאלית הגונה הישר ללקקן ולכל עצב שמסוגל לחוש בכאב. 
התהליך פשוט, זורים מלח בצלוחית קטנה, טובלים במלח את הפלפל ונוגסים. גם אם הברנש שסועד את ליבו מתורגל במאכלים חריפים, מובטח לו מחזור דם מואץ במלוא הקיטור קדימה, אלם פה לשעה ארוכה ומפל של דמעות בלתי נשלט. החריפות המתפשטת לה בחלל הלוע היא רק הפתיח למהומה שמתחוללת בחלל הקרביים וזאת מתוארת בדרך כלל במילים כמו אש, תמרות עשן בתוספת בקשות לבורא עולם לרחמים. 

ובכן, בעודי גורר את רגלי במהירות ובקצב התואמים את הטמפרטורה הלוהטת מי מגיח ומתייצב מולי, כשחיוך רחב מרוח על מלתעותיו מחוף אל חוף, אם לא קלימו 'השופט', הנמנה על המכובדים שבפרנסי השוק. כינוי 'השופט' נדבק בו בשל היותו מבוקש ואף עסוק מאד מאד בכל הקשור לענייני פסיקות בדבר חלוקת העמלות המגיעות בעבור הגנה על דוכני הרוכלים, קביעת גבולות אזורי פעילות בין המנהלים בשטח, הנפקת אישורים להתרחבות עסקית ובוררויות כאלה ואחרות. בעיקר אחרות. 
כמובן שחיוכו של קלימו דנן מטריד אותי טרדה של ממש שכן כל ינוקא בעירנו יודע - אם ה'שופט' מחייך מישהו בודאי בוכה - ומאחר ואינני רואה איש בטווח עין, נהיר לי שאני הוא המועמד היחיד לפרוץ בבכי בתוך שניות ספורות. 
"מה שלום כבוד השופט", אני פונה בסגנון רשמי ומנומס כמקובל בעת מפגש עם אישיות כה חשובה. "בדיוק אותך אני מחפש", מצהיר 'השופט' בנימה שגורמת לקיבתי להתכווץ ולהתחרט על תוכניותיה בדבר מנת החריימה אצל בכור 'חגורה'. "והעובדה שמצאתי אותך כל כך מהר היא בעבורי הוכחה חותכת וחד משמעית שאכן אותך הייתי צריך לחפש ולא אחר". 

מילים אלה שמזמר באוזני ה'שופט' נשמעות אמנם כמחמאה, אך למעשה, הן גורמות לי לתחושת אי נוחות ניכרת וכדי להקדים רפואה למכה צוללת ידי אל מעמקי כיסי לוודא שארנקי המדולל ממזומנים עדיין מקובע למקומו ללא פגע. "ובכן, העניינים מתפתחים בכיוון חיובי ביותר", ממשיך קלימו 'השופט' בלהט, "ממש ברגעים אלה מתבשלת ומבעבעת לה תחרות אכילה שהניצחון בה למתחרה שאני מייצג ודאי, סגור וחתום, ואני זקוק לעוזר המסייע לי לפקח שהעניינים אכן מתנהלים לשביעות רצוני". 
ובטרם אני מספיק לשקול את הצעתו, משלב ה'שופט' את ידו בזרועי ומחיש את צעדי אל פתח מזללת "הדמעות" שם כבר רוחשת ההמולה כאילו זאת מנת הקוסקוס האחרונה בהחלט. "הימור על המתמודד שלי, "רחמים רחמים", מזמר באוזני ה'שופט' בעליצות, "מבטיח לך רווח עסיסי מאחר וניצחונו בטוח בדיוק כמו שעכשיו השמש העומדת באמצע השמיים מטגנת אותנו למצב 'עשוי היטב'". 
אולם, בטרם אני מתפתה להניח את ה'הימור הבטוח', ניסיוני המר מאיץ בי נואשות להעיף מבט בטבלת ההישגים של המתמודדים באותה תחרות ומה כלול בתפריט. 

מזללת "הדמעות" כבר ערוכה לתחרות כאשר כל ארבעת השולחנות מחוברים זה לזה בשורה אחת. בצד אחד, מקופל היטב בתוך עצמו, יושב בדממה "רחמים רחמים" ה'הימור הבטוח' של קלימו 'שופט'. בקצה השני של הזירה מתנחל נינו "חבזיז", חיוך של מאה אחוז ביטחון מרוח על כל משטח הלעיסה שלו. לפי מצב עניינים זה, כל זב חוטם בעירנו יגיד לך שיש כאן חוסר צדק מסויים בקיום תחרות בין שני אכלנים כאשר האחד חובבן במשקל זבוב השני מקצוען בקטגוריית המשקל הכבד. ודי במבט חטוף על השניים, מבלי לעיין בגיליון הניצחונות וההפסדים של כל אחד מהם, כדי לגרום לברנש מדולדל נכסים כמוני להסס קמעה בטרם הוא מניח מזומן טהור ויקר על צימוק כמו 'רחמים רחמים'. 

"רחמים רחמים" דנן, הינו יהודי עירקי, שקט, דל ממדים, לבוש חולצה הגדולה כמה וכמה מספרים על מידותיו הצנומות, ואשר על פניו סיכוייו בהתמודדות שוקעים הרחק הרחק לכיוון נקודת המינוס הנמוכה ביותר. השם רחמים חוזר פעמיים כמנהג יהודי עירק לקרוא לבניהם בכפולות וזאת כדי להבטיח ולוודא שזהו אכן רחמים רחמים ולא משה רחמים או יחזקאל רחמים. 
לעומתו, נינו "חבזיז", נראה כברנש עב בשר וגדול מימדים המחובר לו יחדיו. כלומר, במבט מהיר אין שום אפשרות להבחין בצוואר המחבר או מפריד בין ראש וגוף, וסיכום מכלול מידותיו מצטבר ומגיע לכמאה ושלושים ק"ג תמימים ללא הבגדים ואגרופני הברזל החבויים בתוכם. כל הכבודה הזו, דחוסה נאה נאה לגוש אחד עשוי כולו מתפריט מגוון הכולל בין היתר מפרום וקוסקוס, תבשיל בשר בקר עם בטטות, שעועית, ביצים קשות וקוקלה – שאינה אלא כתיתת הסולת הטריפוליטנית הידועה המהולה יפה יפה ממסד ועד טפחות בשומן כבש וצפופה בתבלינים – ולסיום, אולי גם כמה תריסרים של דבלות, מקרוטות וספרא - הלא הן המנות האחרונות המגיעות לקינוח כשהן שוחות להנאתן במי ורדים ודבש נוזלי. 

נינו "חבזיז" הינו טיפוס מוכר היטב במתחם השוק העירוני. הכינוי "חבזיז" נדבק בו על שום תאוותו לאותן פקעות אדמה מיוחדות העונות לשם הזה בלבד. עינוגיות אלה שטעמן מזכיר במעט את בשר אגוז הקוקוס, עולות על דוכני השוק אך ורק לקראת ראש השנה ומשקלן נמדד בזהב. האמירה השגורה בפי כל היא 'תן לנינו "חבזיז" והוא שלך מראש השנה ועד זנבה'. מסיבה זו מהלך נינו צמוד מאד לאפרים 'חליקה', אישיות ידועה במרחב המתמחה בעסקי ייבוא ושיווק. 
מתוקף עיסוקיו הענפים, אפרים דנן הוא יבואן הפירות המיובשים היחיד והבלעדי שתפריט סחורתו כולל גם את פקעות ה'חבזיז' המהוללות. הכינוי 'חליקה' מוענק לו במסדרונות גובי המס וכפתורי המכס, שמנסים בכל הזדמנות להלביש עליו תיקי הברחה והשתמטות מתשלום מכס בעבור הסחורה שהוא מכניס לגבולות המדינה. אולם, אפרים, כ'שועל קרבות' ותיק ומנוסה, מצליח להחליק מבין ידי החוקרים תמים ונקי כתינוק משוח בשמן, ומפעם לפעם אף לשאוב מקופת המדינה חופן מזומנים הגון כפיצוי בגין ההטרדה והאשמות השווא שזאבי החוק מנסים לטפול עליו. 

כך או אחרת, אפרים 'חליקה' מסתובב תמיד כשכיסיו עמוסים במרשרשים, ונינו על כל מאה ושלושים הקילוגרמים ללא האגרופנים שבכיסו משמש לו כצל, מפצפץ בתאווה גלויה בין שיניו 'חבזיז' לרוב, ומוחק מעצם נוכחותו כל מחשבה וכוונה של מאן דהוא להעניק לכיסיו של אפרים גילוח נאה. 'חליקה' עצמו, ידוע כברנש קליל=יד בהנחת מזומן על הימור בעיקר כשהמדובר הוא בהימור על נצחונו של נינו בתחרות אכילה. משום כך, אין פלא איפוא, שבהתמודדות שמתבשלת ממש ברגעים אלה במזללת ה'דמעות' אפרים 'חליקה' ולא אחר עומד מאחורי גבו של נינו ומייצג את ענייניו, וכדי לתת תוקף לחוקיות הייצוג הוא אף ממולל בין אצבעותיו ערמה מכובדת של "זלמנים" - שטרות בני מאתיים ש"ח תבין וטקילין. 

כאמור, סיכוייו של "רחמים רחמים" אבודים וגמורים עוד בטרם מירוץ הבליסה יוצא לדרכו, שכן, כל דרדק וזב חוטם בעירנו יודע שהאומלל סובל מחלודה בסיסית בצנרת הפנימית ובעצם, עד לא מזמן הוא מבלה שעות ארוכות מבותר כדבעי בעזרת סכין החיתוך של הטובים שבעורבי הרפואה והמפשפשים בקרביו בניסיון נואש לסתום את כל הדליפות והנזילות. לאחר חיטוט מעמיק ויסודי ובהיעדר חלקי חילוף מקוריים, מחליטה אותה עדת עורבים בעצה אחת לקצץ סופית את תכולת הבטן ואבחנה זו כוללת את המעי הדק ואת המעי הגס גם יחד. 
אלמלא אותו קיצוץ דרסטי, 'רחמים רחמים' נחשב לטענת עורבי הרפואה כפגר מוחלט, או לפחות כמועמד רציני להופעה על גבי לוחות המודעות במדור הברנשים והחתיכות שמחזירים סופית את הציוד לבורא. 

לאור המחסור הבולט באביזרים הדרושים לשם השתתפות בתחרות אכילה אני נאלץ להביע פליאה מסויימת באוזניו של קלימו 'שופט' על שהוא טורח לייצג טיפוס אומלל וחסר סיכוי בעליל כמו "רחמים רחמים". "אל דאגה", מצהיר באוזני ה'שופט' בחיוך שכולו ביטחון ושמחה, "רחמים רחמים" לועס את נינו "חבזיז" לארוחת בוקר ללא תבלינים ולעת ערב אנחנו מוצאים את עצמנו טובעים בערמה של מרשרשים". 

השמועה בדבר תחרות האכילה מתפשטת לה ברחבי השוק במהירות שבה פרארי חוצה את קו הסיום במירוצי הפורמולה. ומאחר ובשעה כל כך חמה נוכחותם של רוכשי העגבניות, בננות ושאר פירות וירקות מזערית ובלתי משתלמת עסקית בעליל, מוצאים בעלי הדוכנים את תחרות האכילה כעיסוק ראוי ומהנה שעשוי אף להניב רווח נאה. מתוך הכרת המתמודדים, אין פלא איפוא שהרוב נוטים לגזרתו של נינו "חבזיז", ואף רואים בהימור עליו כהכנסה בטוחה. 

מזללת "הדמעות" אינה מסוגלת כמובן להכיל ולו גם עשירית מהצובאים על פתחה. כך, במקביל לזרם ההימורים הגואה ומאמיר מתפתח לו גם מסחר זריז לכל המרבה במחיר על מקומות הכניסה המועטים. וככל שקהל הסקרנים הולך וגדל כך מאמיר שער ההימורים לרעת "רחמים רחמים" שממתין בסבלנות לנקישת הפעמון המוציאה את המתמודדים אל הסיבוב הראשון. 
בשלב זה מתייצב ה'שופט' על כסא ומכריז "לתחרות יש חוקים". דממה משתררת מיד הן משום שמדובר ב'שופט' בכבודו ובעצמו ובעיקר מכיוון שלחוקי התחרות יש השפעה על שערי ההימורים. "ובכן," ממשיך קלימו להסביר את השתלשלות התחרות בקולו הצרוד והעמוק, "מוסכם על שני הטוענים לכתר שמנהל ההתמודדות הוא בכור 'חגורה'. המנות שיוגשו יצאו ממטבח "הדמעות" והן נבחרות רק מתוך התפריט הקיים". 

בעוד קלימו אוגר אויר בריאותיו החלודות כתוצאה משנים ארוכות של ספיגת ניקוטין מאה אחוז אוקטן, עולה נהמת המהמרים לשיאים חדשים, אולם זו נקטעת בהינף יד אחד של ה'שופט'. "כל מתמודד מזמין בתורו את יריבו למנה אחת שהוא בוחר מתוך תפריט המאורה. המזמין גם קובע את גודלה של אותה מנה. כל אחד מהטוענים לכתר יכול לשתות במהלך הקרב כאוות נפשו. למעט המאמן האישי ומנהל העסקים של כל מתמודד אסור לאיש להתקרב לשטח הזירה. 
כדי לקבוע מי מזמין את מי ראשון, אני מטיל מטבע, נינו "עץ" 'רחמים רחמים' "פלי"." וכך, המטבע אותו מטיל ה'שופט' מסתחרר באוויר כדרכם של מטבעות שזוכים להשתתף במשחקי הטלות ולקבוע גורלות וצונח על השולחן בקול נקישה מתכתי. עשרות גרונות נמתחים בתקווה לזכות בהצצה בפניו של אותו מטבע, אולם ה'שופט' ממהר להציגו לשני המתמודדים להצהיר: "פלי" – 'רחמים רחמים' הראשון להזמין. 

ובכן, ההתמודדות יוצאת לדרכה כאשר 'רחמים רחמים' מצייץ בקול חלשלוש עד כי נדמה שהאומלל אינו מגיע אפילו לטעום את המנה הראשונה: "חריימה לוקוס, דג אחד לכל אחד, וחצי לחם שחור." על פניו של נינו 'חבזיז' נסוך חיוך ביטחון שכן בבחירתו, מותיר בידיו 'רחמים רחמים' מגוון לא מבוטל של מנות כבדות משקל שכל אחת מהן יכולה להכות את מתחרהו בנוק-אאוט סופי ואולי אפילו סופני. 
המנות מוגשות ומיד ניכר שכל מתמודד נוקט בסגנון אכילה החביב עליו. בעוד 'רחמים רחמים' מתקדם בקצב איטי אך אחיד, מבצע נינו 'חבזיז' בדג הלוקוס רצח אופי מוחלט. למען האמת, לאחר הטיפול שנינו מעניק לדג המונח לפניו, גם אימו הורתו אינה מצליחה להצביע עליו כעל בנה השוחה לצידה מאז ינקות אפילו אם זה האחרון עומד בודד במסדר זיהוי וזועק בקול את שמו. וביחד עם טבילת הלחם ברוטב האדום והסמיך נעלמת מנתו של נינו לקירבו בעוד 'רחמים' הכחוש ממשיך באותו קצב בו פתח והתחיל. 

עד שזה מסיים את מנתו נוטה מד ההימורים לכיוונו נינו 'חבזיז' במלוא כובד משקלו, ולמעשה, נראה לי שאותו 'הימור בטוח' עליו מדבר ה'שופט' אינו בטוח כלל ועיקר ואולי אף ראוי לי לכנס את עצמי לישיבה דחופה לשם גיבוש החלטה חוזרת בעניין הנחת מזומן על סיכויו של 'רחמים רחמים'. סיכויי רווח כלשהוא נראים לי קלושים עוד יותר כאשר מגיע תורו של נינו להזמין את מנת הבליסה הבאה. 
ללא כל היסוס משחרר העבדקן נהמה גרונית שמשמעותה ברורה רק לבכור 'חגורה' המתורגל בנהמות מסוג זה. וכך תוך שניות ספורות מוגש לכל מתמודד מגש ובו תריסר בסטילות זהובות ומגרות. 'בסטילה' הינה סוג של כתיתה עשויה מחית תפוחי אדמה ובתוכה בשר קצוץ ומתובל. חבילה נאה זו מרקדת בעליצות בשמן עמוק תוך שהיא משגיחה היטב על עצמה ודואגת שחלקיה הפנימיים נותרים בהירים ורכים בעוד המעטה החיצוני זוכה לשיזוף הגון עד למצב פריך ולצבע עור חום זהוב. וטעמה... די במבט חטוף על לקקניהם נוטפי הריר של הצופים באותה תחרות לעיסה כדי להבין מה יכולה בסטילה כזו לעשות לבלוטות הטעם והרוק של הברנשים והחתיכות השורצים בסביבה. 

אדם מן הישוב נוהג להתלבש על בסטילה אחת לכל היותר שתיים, בעיקר בהתחשב שזאת רק מנת פתיחה ותו לאו. אולם תריסר? ללא צל של ספק, תריסר יפהפיות מטוגנות ושזופות כאלה מעניקות ל'רחמים רחמים' נוק-אאוט מוחץ ומשכיבות אותו על קרשי הזירה לבלי יכולת להתאושש גם אם עדת עורבי הרפואה מתכנסת סביבו ומחזירה לו את קרביו לשם עיכול התכולה. 
לפתע, מסמן רחמים ל'שופט' להתקרב ולוחש באוזנו מילים ספורות. "'רחמים רחמים' מבקש לימון חצוי אם אין לנינו או לאפריים 'חליקה' התנגדות!" מצהיר ה'שופט' בקול רם. בקשה זו מעידה לא רק על סיגנון אלא גם על אנינות טעם משובחת, שכן סחיטת לימון טרי וריחני על אותה כתיתה משדרגת את טעמה לכיוון גן עדן סנטרל. 

אמנם אינני בטוח לגבי יכולת הקיבול של 'רחמים רחמים', אולם בהחלט יש לו סטייל, ומתוך הערכה מלאה אני מקפיד להעניק לאומלל כמה נקודות זכות בספירה הכללית. למעשה, מצליח 'רחמים רחמים' לערער מעט את קלפי ההימורים כאשר הוא מחסל את אותן בסטילות מהוללות ללא גיהוק מיותר. אמנם קצב הבליסה שלו נותר איטי וקבוע בעוד נינו פשוט שואב את כל התריסר כמעט בשאיפה אחת, אולם עדיין, כשמנה זו מתחסלת לה, מנגב רחמים את פיו, לוגם כוס מים ומיד פותח את לקקנו ומצייץ כך: "אחת המנות האהובות עלי היא ללא ספק ה'באזין'. בעבורי, תחרות זו הינה הזדמנות יוצאת דופן להתלבש חינם על מנה ראויה ועסיסית".
"גוש 'באזין' לכל מתמודד בתוספת מנת בשר בקר, שני תפוחי אדמה מבושלים, בטטה אחת גדולה ויפה נראה לי המשך ראוי לתריסר הבסטילות הנפלאות שבכור 'חגורה' טורח על הכנתן ברוב כישרון וטעם. בנוסף," ממשיך רחמים ומצהיר, "אני מבקש שאל מנת ה'באזין' תתווסף קערת חמוצי 'מסייר' שהרי כל ברנש בר דעת וטעם יודע שאין לך מעורר תיאבון טוב יותר מאשר אותם חמוצי 'מסייר' מהוללים." 
אין לי מושג ורוד היכן מתכוון 'רחמים רחמים' לאפסן את כל הרשימה שהוא מונה ומזמין. למעשה, גם ותיקי המהמרים טוענים שבהזמנתו כורה לעצמו 'רחמים רחמים' קבר עמוק בהרבה משש האמות שנדרשות על פי ההלכה. למען האמת, גם נינו 'חבזיז' נראה קצת מוטרד ממנת ה'באזין' שכן זו ידועה כערמומית מאין כמותה. וכשהיא מגיעה בכמויות האלה, ביכולתה להטביע את הטיטניק למעמקים גם אם זאת אינה יוצאת כלל מנמל הבית שלה. וכדי להבין עד כמה נבזית מנה זו יכולה להיות מן הראוי לתאר מעט את הכנתה. 

את ה'באזין' מבשלים בשני סירים נפרדים. אחד להכנת הבצק והשני להכנת הרוטב, כולל הבשר, תפוחי האדמה והבטטות המתוקות. מוהלים מים רותחים עם קמח, מוסיפים מן הנוזל השמנוני של הרוטב ולשים תוך כדי בישול עד שמתקבלת עיסה בצקית שמנונית וחלקלקה שצבעה אדמדם בשל תבליני הרוטב. את הבצק פוסקים לגושים בגודל סופגניה כמנה אישית לכל סועד. 
על פי הזמנתו של 'רחמים רחמים' מדובר למעשה בחמש מנות המסתכמות ביחד לכדי קילוגרם תמים של בצק טעים מאין כמוהו. אולם ללא הרוטב וכל השאר יכולה מנת בצק בסדר גודל שכזה לשקוע במעמקי הקיבה ולגרור יחד איתה את הזללן אל דרכו האחרונה מפאת הסתיידות בצנרת וסתימות בשאר האיברים הפנימיים. 

הרוטב עצמו, עשוי כמות נדיבה ביותר של בצל מטוגן טובל בשמן, אליו מוסיפים נתחי בשר בקר, תפוחי אדמה שסופגים את טעם התבלינים ובטטה מתוקה שתורמת את חלקה לקונצרט הססגוני. אחרי שעות של בישול, כששני המרכיבים העיקריים מוכנים – הבצק והרוטב עם כל השאר - מניחים את מנת הבצק בצלחת עמוקה מאד מאד, יוצקים מעליה בנדיבות מהרוטב האדום והסמיך ומוסיפים נתח בשר שמפאת הבישול הארוך מתרצה ומתרכך עד למצב של נימוח בפה. תפוח האדמה והבטטה המתוקה משלימים את היצירה אך באותה עת תורמים את חלקם והופכים את המנה כולה ליציקה מבוטנת כדבעי. 
ובכן, את כל הכבודה הזו, בתוספת חמוצי ה'מסייר' – הלא הם ירקות טריים חתוכים גס טובלים במיץ לימון טבעי ומלח – מתכוון 'רחמים רחמים' להגיח אל קירבו ובאותה עת להציץ ולראות כיצד המאכל הבצקי הזה, בתוספת כל השאר, מטייח מבפנים את קרביו של נינו 'חבזיז' ומדיח אותו מראשות ליגת הזללנים. 

למען האמת אני די מוטרד בעניינו של 'רחמים רחמים' שכן כל כספי מונח על נצחונו. טרדה זו הופכת לדאגה מופגנת ברגע בו מוגשים סירי ה'באזין' וכל השאר. החשש שמקנן בליבי רק גובר כאשר אני בוחן את השטח וארובות עיני צדות את פרצופו של נינו 'חבזיז' שנראה לראשונה מסוייג מעט בעניין כמות הבצק שעליו לגמוע ולחסל. שהרי אם נינו על כל מאה ושלושים הק"ג שהוא נושא על עצמו משגר אל הסיר המונח לפניו מבטי תוגה, איך יעמוד רחמים הצנום במשימה? רק הקריצה הקטנה והממזרית שמשגר אלי ה'שופט' כאומר -הניצחון מונח בכיס וזה על בטוח - מצליחה להשיב מעט צבע למעטפת פני. 

המתקפה יוצאת לדרך, 'רחמים רחמים' כדרכו מחסל את גוש הבצק וכל השאר באיטיות ובשיטתיות, ובכל נגיסה גורם לרעד קל בכיסי המהמרים והמצדדים בניצחונו של נינו 'חבזיז'. זה האחרון, משדרג את הטקטיקה בה הוא נוקט ויוצא למתקפה חזיתית עם כל המנועים קדימה. דומני שה'באזין' וכל השאר אינם מבלים בין מלתעותיו ולו גם לשניה קצרצרה אחת אלא מחליקים הישר למעמקי מחסני המזון שלו, וזאת כדי לא לאפשר לחוש הטעם לשדר לפיקוד העליון המצוי בצמצום רב אי שם בין שתי אוזניו את הפקודה – עד כאן! 
למזלו הרב של נינו, איטיות הבליסה של 'רחמים רחמים' מאפשרת לו פרק זמן ראוי להתאוששות אם כי ניכר עליו שהבצק מעורר בקיבתו מהומה רבתי ואולי אף גורם לו להרהר ולגלגל מחשבה מעמיקה יותר בעניין המנה שבכוונתו להזמין כעת. 

כל אותה עת, עומדים הצופים וקהל המהמרים כאשר על פניהם נרקמים ועולים מבטי הפתעה של ממש. שהרי איש אינו מעניק ל'רחמים רחמים' סיכוי קטן שבקטנים להגיע בריא ושלם אל המנה השניה, והנה דווקא גוליית שלהם מתחיל לשדר אותות מצוקה. הגרונות נמתחים קדימה והאוזניים נפרסות כמניפה במטרה לשמוע את הכרזתו של נינו 'חבזיז', כאשר ברור לכל, הקרב מגיע לשלב ההכרעה והכניעה. 
"אסבאנה", מהמהם נינו, "אחת לכל אחד", הוא מוסיף תוך שהוא מצליח למרוח חיוך אומלל על פרצופו הסמוק והמיוזע. קול של שאיבת אויר עולה מן הקהל ומתאחד לו ל"וואווו..." אחד גדול מתוך ציפייה שזהו הנשק הסודי לחיסול היבחוש העירקי. 

'אסבאנה' הינה מנה מנה עשויה כולה חלקי בקר פנימיים קצוצים כולל לב, טחול וכבד בתוספת אורז, עלי ירק ותבלינים סודיים ארוזים יפה יפה בתוך מעי של פרה. החבילה כולה מבושלת ארוכות עד אשר הדופן הצפודה מתרככת ותערובת הבשרים והאורז שבתוכה מתגבשת לכלל יחידה אחת וממושמעת היטב. 

ברור לכל דרדק שנינו 'חבאזיז' מכוון לאסטרטגיית הכמות בניסיון אחרון וסופי לחסל את רחמים הכחוש תוך פגיעה בטן הרכה שלו הלא היא נפח האיחסון. גם אני משתאה ביני לבין עצמי כיצד הדחליל הזה אינו שובק חיים ונופח את נשמתו לנוכח הכמויות שהוא מגיח אל קרבו, ובעיקר אני מתפלא פליאה של ממש היכן נאגרים כל אותם קילוגרמים של מזון עתיר כולסטרול ורווי שומן. לעניות דעתי שאלה זו מעסיקה את רוב הנוכחים ואף גורמת להרהור מסוים בדבר כשירות אותה התמודדות, אם כי, ברור לעיני כל ש'רחמים רחמים' אכן לועס ובולע את כל המנות המוגשות ומכיוון שכך אין מקום לחשד בכשרים. 'האסבנה' מוגשת ברוב כבוד והדר. 

בעוד 'רחמים רחמים' ניגש למלאכת הבליסה כדרכו – חותר במעלה הצלחת לאט אבל בטוח - נראה נינו 'חבזיז' במצב עגום למדי. כולו מיוזע, גוון עורו אדמדם נוטה לסמוק, נשימתו כבדה וניכר עליו שהוא מתקשה קמעה בבחירת טקטיקת הבליסה. דבר אחד ברור לכל, כבודו, פטרונו ועדת המהמרים שמאחוריו, חוסמים בפניו כל אפשרות נסיגה, במיוחד כשמדובר במנה שהוא עצמו מזמין מתוך מטרה לשכנע את 'רחמים רחמים' להניף דגל לבן. 
לאור ההתפתחויות בשטח, בחינת השתלשלות האירועים עד לשלב זה ובעיקר בזכות עידודו האגרסיבי של אפרים 'חליקה', מגייס ואוסף נינו את שארית כישורי השאיבה שלו. כך, מייד אחרי שחרור חגורת מכנסיו מתוך כוונה לפנות מקום במחסני החירום שטרם נתמלאו, הוא פותח במתקפה מחודשת על מעי הפרה הממולא בכל טוב. הלעיסה, בשני צידי השולחן, מתנהלת עכשיו בקצב איטי יותר והיא מביאה את שני הטוענים לכתר לסיום צלחתם בהפרש שרק מצלמת פוטו פיניש מסוגלת לקבוע מי סיים ראשון. 
אמנם למהירות בתחרות זו אין משמעות מעשית אולם יש לה בהחלט השפעה על מצב הרוח של כל מתמודד. 

"תורך להזמין", פוסק ה'שופט' כשהוא מפנה את מבטו אל 'רחמים רחמים' בוחן אגב כך את מצבו הכללי. למען האמת, בשלב זה אף אחד מהשנים אינו נראה במיטבו. גם 'רחמים רחמים' שמצליח להפתיע את כולם במאבק שהוא מנהל למול הבייבי גורילה שלמולו נאלץ לקחת נשימה עמוקה, ללגום באיטיות כוס מים ורק אז הוא פותח ומפזם את הטקסט הבא: "מעולם לא יצא לי להתנסות במנת פלפלים ירוקים וחריפים כפי שבכור 'חגורה' נוהג להגיש. ומאחר ונינו שוכח ככל הנראה להזמין מן החריפים האלה בצמוד למנת ה'אסבנה' אני מבקש להשלים את החסר ולהזמין לקינוח ששה פלפלים לכל אחד". 

"רחמים... רחמים..." פולט נינו בו ברגע ומרים את ידיו מעולף למחצה. "אני מבקש רחמים. הוא רוצה לשרוף אותי מבפנים. מצטער אפרים", נינו מפנה את מבטו אל פטרונו, "אני מצטער על כל המזומנים שאתה מניח על נצחוני, אבל מי כמוני יודע, ששה פלפלים של בכור 'חגורה' מסוגלים לשרוף מבפנים גם היפופוטם. אין לי ספק ,ששייה כזו גורמת לי לבעירה פנימית באמת ובתמים ובסופו של דבר אף מביאה לחיסולי הסופי וככל הנראה מקפחת לעד את הנאתי מבליסת אגוזי 'חבזיז'. אני נכנע". 

* * *

חולפים ימים מאז נרגעים ומתאדים להם הדי אותה תחרות אכילה. כספי ההימורים עוברים מכיס לכיס וצוללים חזרה למעמקי מערבולת תזרים המזומנים. נינו 'חבזיז' שולח את עצמו לתקופה בלתי מוגבלת בזמן לשם צום התאוששות מאותה המפלה שהוא סופג בנוק-אאוט מוחץ ואילו 'רחמים רחמים' ממשיך בשגרת יומו כאילו התמודדות זו מעולם אינה מתרחשת. 

ובכן, מצב עניינים רגוע מעין זה מעלה מחדש את כמיהתי למנת חריימה לוקוס אצל בכור 'חגורה' כשהיא מוגשת קר בתוספת לימון סחוט מעל. וכך בעודי מתענג על נתח הלוקוס הטרי שטעם הים מהדהד בחלל מערכת הבליעה מי מזדחל פנימה ומתיישב מולי אם לא קלימו ה'שופט'. זהו רגע מבלבל ביותר שכן אינני יודע מה עלי לעשות קודם. לשלוח יד ולוודא ששארית זכייתי עדיין ממוקמת עמוק עמוק בחשכת הכיס, להציע ל'שופט' להצטרף אלי למלאכת פירוק הדג, או לנסות ולהתעדכן סוף=סוף מה באמת מתרחש מאחורי הקלעים באותה תחרות אכילה הזוייה. 

מאחר ואינני מצליח לארגן את סדר העדיפויות נופל הגורל על האפשרות הרביעית ועל כן אני פוצח בברכת שלום רחב וחייכני ומזמין באותה נשימה את ה'שופט' להצטרף אלי לנגיסה מהמעדן שמונח על שולחני. "מה מצב העניינים?" מתעניין ה'שופט' וטובל למגינת ליבי את הלחם השחור והחם ברוטב הקר, האדום והסמיך. "אני מקווה שאתה גורף לעצמך נתח הגון של מרשרשים באותה תחרות," ממשיך קלימו ה'שופט' לפזם באוזני ומיד מוסיף "אני לכשעצמי קורע מאפרים 'חליקה' מאתיים 'זלמנים' אדמדמים ובחשבון פשוט מדובר בארבעים אלף שקלים חדשים שריח הדפוס עדיין נודף מהם. 

רווח לא רע לכל הדעות," פוסק ה'שופט' וחוזר לטבול את הפת החמה ברוטב הדג ומצמצם אגב כך את מרחב השחייה של אותו לוקוס המאומן ומורגל כל חייו לשהייה במעמקים. "מה אני כבר יכול להגיד לך 'שופט'" אני פוצח לעברו, "שבוע ימים אני מריץ frame by frame את תסריט תחרות הזלילה שמתרחשת ממש כאן מעל גבי שולחן זה. דבר אחד אינני מצליח לפענח ולהבין, היכן לכל הרוחות משגר ומאפסן 'רחמים רחמים' את כל המזון שהוא בולס?" 
קלימו משגר מבטי סודיות לכל עבר לפני שהוא רוכן לעברי ולוחש לי כך: "כידוע לך, בימיו הטובים מועסק 'רחמים רחמים' כשואב מס בכיר ובעצם תפקידו מסתכם באיתור עסקים שאינם משלישים את חובם לרשויות. לכשעצמי הרייני מתנגד גדול לכל נגיסה בעמל כפיו של אדם ומשום כך אני מקפיד שלא לדווח לשלטונות מאומה בשום עניין ובמיוחד לא בענייני הכנסות. הסיבה היחידה שאינני מוזמן לעולם כדי לפזם בפומבי באוזני אותם שואבים ממה אני מתקיים היא 'רחמים רחמים' שמציע לי באחד הימים עסקה שאי אפשר לסרב לה: 'אני מחזיק את הזאבים כדי שבבוא היום תחזיר לי טובה. ואני מקווה שבאותו יום אינך מעלה על דעתך לגמגם, להתאייד או להתנדף'. 

ובכן, לאישיות שעושה לי טובה גדולה במשך ימים רבים מגיע ביקור חולים. וכך, כאשר עורבי הרפואה מסיימים לקצץ ל'רחמים רחמים' מיודענו את הצנרת הפנימית לעולמי עד אני ממהר לקפוץ ולהעניק לו ביקור תמים. באותה הזדמנות אינני שוכח להביע את תקוותי לראות אותו מחלים במהרה בריא וחזק די הצורך להמשיך ולאחוז את חבורת שואבי המס שתחת פיקודו. אולם, ברגע בו אני תולה את עיני בגלופה הכחושה ששרועה שם במיטה אינני יכול להתאפק מלשגר אליו את השאלה: 'רחמים, אני רואה שהינך קצת חסר בחלקים פנימיים. מאחר ונהיר לי שאין כיום בנמצא חלקי חילוף, אינני מצליח לפענח כיצד מתכננים אותם להטוטני הסכין בחדר המנתחים להעניק לך את האפשרות לאכול? כלומר, לאן צונח ונופל אותו מזון שמגיע אל פיך, ועוד יותר מסקרן, מהיכן ואיך הוא יוצא?'.
"ובכן", לוחש לעברי רחמים, "לפני שהם מסיימים את מלאכת התפירה והנעילה מחברים עורבי הרפואה לפתח היציאה של שק קיבתי, צינור אל מחוץ לגופי הישר לשקית אליה הכל מתנקז. ומעת לעת אני צריך לנער את אותה שקית ולשחררה מהמטען במקומות המיועדים לעניינים מסוג זה". כך מפזם באוזני רחמים דנן, ומיד הוא ממשיך ומצהיר "ולמען האמת 'שופט' אני מאד שמח שאתה מביא הנה את עצמך לביקור כי היום זה היום שאני זקוק לך". 

"באיזור המקורב אליך מסתובבת אישיות מסויימת שאני מנסה לצוד כבר שנים. עד כה הצליח אותו טיפוס חלקלק לחמוק מידי ואם לבלוע את ההצהרות שהברנש חותם עליהן בדמעות תנין, הינו דלפון רעב ללחם שלא מולל שטר מזומן בין אצבעותיו עידן ועידנים. משאת נפשי היא לראות את אותה אישיות מוציאה מכיסה ערימה של מזומנים. ועל כן, אני מבקש ממך לארגן לי את מבוקשי". 
- 'רחמים', אני שואל, 'היכן יושבת אותה שקית עליה אתה מדווח לי לפני רגעים ספורים?' - 'היכן שאני רוצה, אפשר צמוד לבטני אפשר לגבי, מדוע אתה שואל?' "אתה קולט" מחייך לעברי ה'שופט' ונועץ במזלגו נתח מדג הלוקוס. "כל מבוקשו של 'רחמים רחמים' הוא לראות את אפרים 'חליקה' מוציא מכיס האביונים שלו ערימת מרשרשים הגונה רק כדי לדעת שכל המרדפים שהוא מנהל אינם לשווא". 

"כן," אני מצליח לפתוח סוף סוף להניע את הלסת התחתונה שנשמטת לי מעוצמת ההפתעה, " אבל כמה כבר אפשר להכיל בשקית ניקוז?" "תתפלא" מחייך השופט, " שים לב לנתונים הבאים אותם אני שואב ישירות מפיו של רחמים באותו ביקור חולים. עד חמישה ליטר ולא יותר מששה ק"ג, ואם לובשים חולצה רחבת ממדים גם ברנש חד עין יתקשה להבחין בקיומה. ולשם סיום... אפשר לאכול כמה פלפלים חריפים שרוצים... אין מה שישרף בפנים. היית מאמין? 'רחמים רחמים'"!.